מאיילת זורר ועד הלקוחות של עוה"ד רוזובסקי וטלידאנו

האם לחברת האופנה גולברי אכן נגרם נזק בגלל שהחליטה להיפטר בצורה ברוטאלית ולא מוסרית מהדוגמנית איילת זורר?
בשוך הסערה, כנראה שאף אחד לא יזכור את האקט המכוער שעשו ברשת האופנה לדוגמנית, ונשים ימשיכו לרכוש בגדים בגולברי, בדיוק כמו שהן ממשיכות לרכוש בזארה (אנטישמיות, זוכרים?) או מוצרי בשר של זוגלובק (שוחטים עגלים באכזריות, זוכרים?). ומישהו בכלל זוכר את החתולים המטיילות על הבשר של טיב טעם? ומישהו בכלל חושב שלקוחות של עורכי הדין אייל רוזובסקי ודוני טולידנו יפסיקו לקבל מהם שירות משפטי בגלל שנטשו משרד עורכי דין מהרגע להרגע?
מוסר, כפי הנראה, אינו חלק משיקול הדעת של הצרכן בבואו לקבל שירותים או לרכוש מוצרים. האינטרס האישי לעולם יעלה על היושרה וטוהר המידות של דל אחד מאיתנו כאינדיבידואל. 
 
שני דברים עיקריים מאפיינים את ציבור הצרכנים: זיכרון חלש על גבול האמנזיה, וחוסר נאמנות. כאשר אתה רוצה פריט לבוש מסוים – דבר שאתה לא רוכש מדי יום – לא בדיוק מעניינים אותך הערכים והאידיאולוגיה בהם אוחזים בעלי החברה. מעטים מאוד האנשים שיוותרו על חולצה יפה של זארה בגלל שהבעלים התבטא בצורה אנטישמית. זו המציאות. בדיוק כמו שאוהד כדורגל לא יחרים משחק כדורגל רק כי אחת הקבוצות העיפה שחקן שהיא חושבת שכבר אינו מסוגל לתרום לה בשל גילו, ובדיוק כמו שחברה למידות גדולות תוותר על שירותיה של דוגמנית שרזתה, לא עלינו, וכבר אינה עומדת בסטנדרטים הנדרשים לקולקציה. 
 
תארו לכם מצב הפןך, לפיו איילת זורר הייתה נוטשת קמפיין של גולברי בגלל שההחברה הייתה מעורבת בשחיתות או העלימה מס. האם גם את הייתה קמה סערה כזו? כמובן שהדרך שבה נפרדו מזורר, איננה הולמת בלשון המעטה. אבל אני מניח שבסופו של דבר גולברי קיבלו – חינם אין כסף – פרסום לא מבוטל בכלל.
אומנם בטווח הקצר מאוד מדובר בפרסום שלילי, אבל לאורך זמן אף אחד לא יזכור את הסיפור הזה, כי במציאות שלנו, כמעט מדי יום יש דרמה חדשה שמסיטה את תשומת הלב למקום אחר. אז מה המסקנה? מוסר לחוד ומציאות לחוד. גולברי מוכרת היום הרבה יותר מאתמול ואני מוכן להמר שבסוף 2016 שורת התקבולים שלה תגדל.